01

נִמְאַס לִי
מִלִּקְרֹא לְאָלִיס הַכְּחֻלָּה, כְּחֻלָּה.
רַק כִּי אִבַּדְתִּי אֶת אָלִיס,
בַּמַּדְרֵגוֹת הָעֲגֻלּוֹת הַמִּתְפַּתְּלוֹת שֶׁלָּהּ.
וְהִקְשַׁבְתִּי,
לִצְחֹק קָלִיל וּמְקוֹרִי,
שֶׁהָרוֹמַנְטִיקָה נִגְעֶלֶת,
עוֹשֶׂה סִיבוּב, וּמִתְנַצֶּלֶת, בְּפָנָיו.
אָז לָמָּה,
בְּרֹאשׁ מוּרָד וַחֲרִישִׁי,
וּצְחוֹק כָּבֵד, שֶׁלֹּא אִישִׁי,
כָּתַבְתִּי שִׁיר לְאָלִיס, רַק עַכְשָׁיו?