03

אֲנִי עֲדַיִן חוֹשֵׁב עַל סֵפֶר שֶׁקָּרָאתִי כְּשֶׁהָיִיתִי בֵּן 13, בְּמַחְשְׁבוֹת לֹא חֲטוּפוֹת.
וְלִצְעֹד בְּכָל יוֹם הַרְחֵק מִמָּה שֶׁהָיִיתִי כְּשֶׁקָּרָאתִי אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה,
מַשְׁקִיט אֶת הָרַעַשׁ שֶׁלּוֹ, וּמַרְעִישׁ אֶת הַשְׁקֵט.
כִּי... לֹא סִיַּמְתִּי לִקְרֹא אוֹתוֹ.
אֲבָל אִבַּדְתִּי אוֹתוֹ בֵּין הַמְּדַפִּים
וּמֵהַכּוֹתֶרֶת, נִשְׁאֲרָה תְּחוּשָׁה מְשֻׁנָּה.
אָז בְּרַעַשׁ שָׁקֵט, וּבְשֶׁקֶט גּוֹעֵשׁ,
וּבְעֶצֶם, בִּכְלוּם.
תִּמְלַלְתִּי גַּחֲמָה מְטֻפֶּשֶׁת.
וּבְמַבָּט מְקַטְלֵג,
קֻטְלַגְתִּי.