09

קָרוֹב יוֹתֵר. עִם שְׁתֵּי יָדַיִם

קָרוֹב יוֹתֵר, קָרוֹב יוֹתֵר,
הוֹ אוֹר וָרֹד,
נִרְאֶה שֶׁאֵאָלֵץ לְהִמָּתַח וּלְנַעֵר מֵעַצְמִי אֶת הַדְּבִיקוּת הַמְּשֻׁנָּה שֶׁבְּרֹאשִׁי,
הַדְּבִיקוֹת הַמְשֻׁנֶּה שֶׁבְּרֹאשִׁי אֲשֶׁר הֶחְלִיטָה לִתְקוֹף אוֹתִי.
קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי, כְּבָר לֹא הֵן בֵּית בִּשְׁבִילִי,
בִּשְׁבִיל מִי, בִּשְׁבִיל מֵי הַמִּשְׁטָרָה?
בִּשְׁבִיל מֵי הָאוֹרוֹת מְהַבְהֲבִים?

גַּאֲוָה, כַּמּוּבָן,
כַּמּוּבָן, כַּמּוּבָן, כַּמּוּבָן, כְּבָר רָאִיתִי אוֹתָהּ.
תַּחְבִּיבָהּ: לְהִתְחַמֵּק לְמַמְלֶכֶת הָאָדָם.
בֵּינֵינוּ, דּוֹמֶיהָ הַגֵּאִים, אֵין הִיא מִסְתּוֹבֶבֶת.
אָכֵן מוֹדֶה אֲנִי בְּגַאַוְתָנוּתִי, אֻפְתַּע אִם לֹא הָיְתָה הִיא בְּרוּרָה כַּצֹּרֶךְ.
קָרוֹב יוֹתֵר, הִיא מִלַּת הַמַּפְתֵּחַ.
רָחוֹק יוֹתֵר, מְכַוֶּנֶת אַרְטְמִיס אֶת קִשְּׁתָה.
הַרְחֵק מֵעֵבֶר לְהַרי הָאוֹלִימְפּוּס, לְעָרֵי הָאָדָם.
עָמֹק בְּתוֹךְ עָרֵי הָאָדָם, לִלְבָבוֹת עֲבָדֶיהָ.
בְּמִסְתּוֹר, לוֹקַחַת אֶת שֵׁם תְּאוֹמָהּ.
אָמְנָם קַל לְזֶהוּתָהּ, שֶׁכֵּן אֵינָהּ נִדְרֶשֶׁת קֶשֶׁת עַל מְנַת לְנַגֵּן בְּלִירָה.