14

בְּחֻבָּהּ שֶׁל תִּרְגֹּלֶת, נִפְצַעַת, נוֹשֶׁכֶת,
צוֹפָה בְּשַׁלֶּכֶת, צַמָּה קוּקִיָּה.
כְּשֶׁשָּׁאַלְתִּי אִם יֵשׁ מָה לָדַעַת,
אָמְרָה לִי תָּבִין בְּכוֹחוֹת עַצְמְךָ.
אֲנִי דִּיר חֲזִירִים טֵלֶפָּתִי, אָמַרְתִּי.
עָצַמְתִּי עֵינַיִם, רָאִיתִי דְּמָמָה.
הִיא אָמְרָה, בֶּאֱמֶת, שֶׁלִּיבִּי שֶׁל הִגַּעְתִּי,
אִם הִגַּעְתִּי, לִבִּי יְדִיעָה אֲדֻמָּה.
אִם לִבֵּךְ שֶׁל הִגַּעְתִּי, אַךְ לָרֹב נִסְתָּרוֹת הֵן,
תְּצוּגוֹת כִּסּוּפִין שֶׁל צִדְפָּהּ קוֹנְכִיָּה,
וְאַמְשִׁיךְ –כִּדְמוּתֵךְ אָז בַּבֹּקֶר הִכַּרְתִּי,
עֲלוּמָה דְּמוּמָה וְלִבָּהּ - סֻכָּרִיָּה.